יום ראשון, 11 באפריל 2010

בצל העבר...

לא אין לי קרובי משפחה שנספו בשואה...
איני דור שני שלישי או רביעי לניצולים...
אין לי שכן או שכנה ניצולים או אפילו מכרים שנספו או ניצלו...
אבל הייתי שם ראיתי את התופת לא לפני שנה או שנתיים לא בטיול בית הספר לפולין
ממש שם ממש אז... איני יודעת איך קראו לי אז או מי בדיוק הייתי אני רק יודעת שביום הזה שבו נשמעת צפירה ואנשים נחרדים שוב ושוב ושוב ושוב למשמע הזוועות אני שומעת את הרכבות, את הצרחות ובכיות הילדים כמו מעולם אחר באים אליי זכרונות....
איו לי מחלת נפש(מוכרת) אני אומרת בציניות.. אלא באמת זכרונות עמוק בנשמה שאולי פעם הייתה שם במקום הזוועות...
אני רואה כפרים ועיירה, אני הולכת בשבילים וגם את המחנות אני רואה בזכרוני....
מהיותי ילדה יום השואה היה כזה יום שבו עולים דברים כמו ממקום קוסמי אחר לגמרי...
והיום אני עומדת ומסתכלת על העולם ומתפללת ריבונו של עולם... עשה נא שלא אשמע שוב את הקולות האלה שוב לעולם!!!
אני יודעת שחרוט לנו עמוק עוד מימי בית הספר שתי אופציות לזכרון השואה או את השואה: הנספים, הנרצחים והמסכנים או את הגבורה: המרד, תנועות הנוער והאידיאלים אך אני ביום זה בוחרת לזכור דווקא את אלו שלא פחדו מהמוות וידעו כר' עקיבא בשעתו שיש עולם אחר טוב יותר אמיתי יותר וזעקו בקולי קולות "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ועלו בסערה השמיימה...
את אלו שידעו בדיוק איפה אלוקים היה בשואה... הוא החזיק להם יד ועצם את עיניהם וקיבלם לעולם שכולו טוב בדמעות מלאכים ובתרועת שופר גדולה....
יהי זכרם של הנספים ברוך, תהא נשמתם צרורה בצרור החיים ....
לזכור ולא לשכוח לזכור ולעולם לא לסלוח!!!



תודה שקפצתם לבקר
צליל