לא אני לא עצובה... זו לא תקופה של עצבות...
אני לאה זוהי תקופה של לאות...
שאלתי את עצמי לאחרונה מה קורה איתי איך בין רגע הכל אצלי פשוט ירד בסקאלה ממש כמו רדיו שנגמרות לו הסוללות...
מעיין דעיכה איטית לעיתים שומעים קול ברור והשאר שבור...
אני רצוצה, עייפה, מואסת בהכל ועלה לי... זוהי תקופה לא קלה לעם היהודי... שלושת השבועות הם שבועות לא טובים לעם ישראל נוהגים בו מנהגי אבלות מי"ז בתמוז שאז החל המצור על ירושלים ועד ט' באב בו חרב המקדש...
הוא נקרא בין המצרים על שום הפסוק :" כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א', ג')....
זאת בדיוק ההרגשה!
יש מי שרודפים אותו ימים קשים, יש מי סכנות, יש מי שפשוט מרגיש ש... כלום לא עובד, לא הולך...
אצלי זאת עייפות. לא כזאת של שינה כזאת של הנפש....
מעיין מנגנון שכאילו אומר די! אני רוצה תקופה אחרת, תקופה פשוטה, תקופה אמיתית!
נמאס לי להעמיד פנים כאילו טוב לי לחיות כאן! זאת לא המציאות שלי!
אני חיה במציאות מדומה כאילו הכי כיף עכשיו... יש שפע... יש איקאה... יש יצירה... יש אהבה ולפעמים גם שמחה אבל זה הכל רגעי... זה לא נשאר... תמיד נשארת שאלה מרחפת...
מתי האמת תתגלה? האם אזכה לראות אותה... האם אזכה לראות אותו?
הדור פנים, יופי מלכותי, גלימה לבנה,ולב טהור? האם מגיע לי?
הכל לפעמים כבד לי לשאת... הציפייה כבר מגיעה לקיצה ממש כמו לפני... לידה....
היום ראש חודש אב... ובדרך כלל נהוג לשיר "יהיה החודש הזה כנבואת אבי חוזה ישמע בבית זה קול ששון וקול שמחה..." היום לא. משנכנס אב ממעטין בשמחה... לא ברור לי למה ציוו אם זה פשוט בהרגש...
קניתי חומרי יצירה ואפילו לא עלתה בי שמחה כאילו זה מנגנון אין מה למעט ... אני פשוט לא בשמחה.
בתשעת הימים אנו נוהגים מנהגי אבלות... לא מכבסים, לא אוכלים בשר/עוף או שותים יין לא מסתפרים לא מחדשים... מברכים שהחיינו לא הולכים למשפט עם מי שאינו יהודי, לא חותמים על דברים משמעותיים ... חווים את החורבן שוב כמו בכל שנה ושנה במשך כ-2000 שנה.
אני לא עצובה. זה לא זמן של עצבות. אני לאה. זהו זמן של לאות.
של ציפייה... עייפות של גלות ואבק דרכים הפנים מכוסות הנשמה...
"מתי אבוא ואראה פני אלוקים" שאל דוד המלך ואני הקטנה משתמשת בשאלה בזעקה גדולה...
מתי נזכה לקום מעפר ולראות את העיר הנצחית עומדת על תילה בתפארה???
אני אסיים במעשה שהיה דווקא עם נפוליאון....
באחד ממסעותיו נתקל נפוליאון בבית כנסת יהודי... כנשכנס ראה כי אין אור בבית התפילה רק נרות והמתפללים כולם יושבים על הקרקע בסחבות בלויות וזועקים... ובוכים... ובוכים... וקוראים קריאת שבר...
שאל נפוליאון את אחד הנוכחים- מה לכם קרה שכך אתם בוכים?
אמר לו- תשעה באב היום, הפסדנו במלחמתנו נחרב בית מקדשנו תפארת ראשנו
שאל אותו נפוליאון- ומתי זה קרה, היום? אתמול?
אמר לו- לו לפני כ- 1500 שנה
אמר לו נפוליאון- עם הבוכה על חורבנו 2000 שנה ישוב לארצו ויזכה לראות בבניין ביתו מחדש!
מי ייתן ונזכה להתעורר משינה עמוקה נזכה לנשוא הציפייה והגעגוע והלאות תהפוך לרעננות ושמחה.
שמחה גדולה...
"ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה..."
צליל
נ.ב- אני יודעת קוראי הנאמנים שלא לזה התרגלתם... אבל יש פעמים שגם אני רוצה לפרוק... המסע ארוך והמשא כבד...
תודה למי שטרח להקשיב:)
למי שקרא שלא שומעים מוסיקה... זוהי מוסיקה ווקאלית דהיינו ללא כלי נגינה ומותרת בשמיעה בשלושת השבועות והתשעת הימים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה